על הסרטים הדנים בניצול השואה - לאחר משפט אייכמן

דברו איתי עכשיו כמה בנות ואני מבינה שיש משהו בסיסי שלא ברור, אז אני מבהירה.
לאחר משפט אייכמן קרה משהו, התחילו לראות את ניצולי השואה בעיניים אחרות (על זה הפוסט-הראשון)
ובעקבות השינוי המחשבתי הזה, היצירה קבלה כיוונים אחרים.

בקייץ של אביה, גילה אלמגור חושפת  את סיפורה האישי ומביאה את אמא שלה "הפרטיזוכית" לקדמת המסך, היא לא מתביישת בסיפור, אין כאן מסר שזה לא בסדר ובאופן כללי יש לגיטמציה לדבר על האינדוודואל ויש גם לגטימציה לבקר את החברה הישראלית- אין כאן עניין להסתיר את הזוועות, היא מספרת סיפור אישי ומביאה מסר ביקורתי לצופים ומעיזה לגעת בשואה!

בבית אבי- סרט מ2008- שמספר על 1948- יש מסר עוד יותר חתרני, הוא שוחט פרות קדושות. ההסטוריה של הקמת המדינה
בעזרתם של ניצולי השואה- מובאת כאן כמעשה לא הומני, יש כאן ממש האשמה לחברה הישראלית בכהות חושים, בחוסר רגישות לאותם אודים מוצלים ובין אם אתן מצודדדות בביקות ובין אם לא יש כאן יצירה שנעשית ולפני 50 שנה החברה הישראלית לא היתה מקבלת את זה.

ובללכת על המים, יש בכלל, כמה צעדים קדימה , ציטוט מהמאמר

..הוא פורץ דרך בסוגיית ייצוג ניצולי השואה. מנחם הוא אדם מכובד, המכהן בצמרת המוסד ועומד במרכז החברה. לא עוד דמות סהרורית הנעה מסיוט לסיוט, ללא יכולת לתפקד בצורה נורמלית, אלא אדם שליו ובוטח, המנהל את עסקי המוסד ביד רמה, ומצליח במקביל לרדוף את העבר שרודף אותו. כאשר אייל נזקק לעזרה, מנחם הוא האדם הראשון שאליו הוא מתקשר - ומנחם מסייע לו בעדינות ובדיסקרטיות.

מקווה שהנקודה הובהרה

בהצלחה
ולילה טוב
דלית

על מידלרד פירס- סרט מ1945- דברנו בכיתה וראינו סצנה- הנה הסיכום

מידלרד פירס- האישה שיצאה מהבית, הרויחה את לחמה , פתחה רשת מסעדות ותראו מה קרה לה..
עוד דוגמא לסרט המייצג את האישה לפני המהפכה הפמניסטית.

מאמרה  של יעל מונק על הסרט מילדרד פירס, במאי: מייקל קורתיז (הבמאי של קזבלנקה), 1945

סרטו של מייקל קרטיז, "מילדרד פירס" (Mildred Pierce)  (1945) היה בין הסרטים הראשונים אשר שימשו למטרה זו. הסרט עקב אחר גורלה האכזר של מילדרד פירס, אם שננטשה על ידי בעלה וכתוצאה מכך נאלצה לצאת לעבוד בפעם הראשונה בחייה. מילדרד פירס מתחילה כמלצרית באחת המסעדות בעיירה ולאט לאט מבינה שהיא יכולה להיות 'אדון עצמה'. עם הרבה תושייה נשית, פותחת הגיבורה רשת של מסעדות והופכת לאישה עצמאית מבחינה כלכלית ומחוזרת על ידי גבר צעיר ונאה. אלא שכאן מתחילות להופיע הבעיות. ביתה המתבגרת של הגיבורה, ילדה מפונקת שמעולם לא היתה מודעת לקושי של אימה לפרנס, הופכת ליותר ויותר תובענית כלפי אימה עד שבשיאו של הסרט היא מבקשת לעצמה את המאהב של אימה ואף מצליחה להשיג אותו. כאשר הדבר מתגלה לגיבורה, היא מנסה לשקם את חיי המשפחה שלה (שכמובן נהרסו כתוצאה מכך שהיתה עסוקה בפרנסה – וכאן טמון המסר של הסרט) ובמקום לזכות בהערצת ביתה, סופגת רצף של עלבונות מצד הבת הסוררת, עד להריגתו של המאהב על ידי הבת.

מצורפת כאן סצנה שהבת - וידה סוחטת כסף מאמא שלה - בעבור כך שהיא מביימת הריון וצריכה כסף לעשות הפלה וכשאמא שלה (מילדרד) מגלה היא מעיפה אותה מהבית..
http://youtu.be/5Hd15nSDZrM

המסר העולה מתוך "מילדרד פירס" מבטא את המסר של שלל הסרטים שיופקו במהלך כל שנות הזוהר של המלודרמה – הבית הוא מקומה של האישה. אישה היוצאת מביתה תקלע במוקדם או במאוחר בסבך רגשי (שהרי הנשים שבריריות יותר מבחינה רגשית) וסבך כלכלי (שהרי לנשים אין מושג בכסף) וסופה יהיה רע ומר.