נתחיל בהבחנה פשוטה- יש נשים ויש גברים ויש מונח שנקרא: מגדר
ולפי הויקיפדיה: מגדר (באנגלית: Gender, ג'נדר) הוא מונח במדעי החברה המתייחס לאותן הבחנות בין הגבר לאישה שהן תלויות חברה ותרבות.
בשביל להבין את הרוב נתחיל במסע קצר, מסע רוחבי ויחד עם זאת מסע קטבי על מעמד האישה בקולנוע.
אני רוצה לציין כי המסע מבוסס על הרצאתה של אדווה מגל כהן
נתחיל באגדת ילדים תמימה מבית היוצר של וולט דיסני 1989- בת הים הקטנה.
למי שלא זוכרת, אריאל היא בת ים שהתאהבה בנסיך בן אנוש שכמעט וטבע, אריאל מצילה אותו ומתאהבת בו, בכדי לממש את אהבתה היא פונה לאורסולה- המכשפה שתעזור לה לממש את אהבתה
תראו מה אורסולה המכשפה מבקשת ממנה?
לתת לה את קולה, בשביל שאותה עלמה צעירה תקבל אהבה היא צריכה להיות ללא קול. הביטוי "תהיי יפה ותשתקי" מוכר לכן? הגיבורה של הסרט מוכנה לחתום ובכך למחוק לעצמה את הזהות שלה. אורסולה נותנת לה המלצה איך להביע את עצמה ללא קול- בעזרת הכלי הנשי- הגוף.. אין כאן בכלל מקום לרצונות שלה, למאווים שלה ולמחשבות שלה.
ואותה בת ים- אריאל היא דמות להערצה פופולרית, בטח גם השנה נראה בפורים בנות ים קטנות שרוצות להיות כמו בסרט..
זוהי דוגמא למיתוסים שמחלחלים אל תוך התודעה ומשפיעים עלינו כנשים. בנות, בנות 3 מכירות את הסיפור וגדלות עליו, הן מפנימות איזה מחיר יש לאישה לשלם על אהבה.
סרט אחד מבין סרטים רבים בקולנוע המציגים בצורה בעייתית את דמות האישה.
אחת מהסיבות לכאלו עמדות, היא שמאחורי תעשיית הסרטים עומדים גברים וזה לא מפתיע שנשים שיש להן הרבה כוח נהפכות לגבריות וכוחניות.
תלמה ולואיז- 1991- במאי : רידלי סקוט
סיפור "תלמה ולואיז" מורכב יותר ולכן גם זכה להרבה יותר התייחסויות מחקריות. שתי הנשים שעוזבות את כל עולמן מאחוריהן לא עזבו קיום בורגני שבע אלא עולם של דיכוי וניצול, אם במערכת המשפחתית ואם במסגרות העבודה. בריחתן של תלמה ולואיז המתוארת על פי חוקי הז'אנר של סרטי הדרכים האמריקאים (road movies) לקחה אותן במכונית אמריקאית עם גג פתוח אל השבילים הפחות מוכרים של אמריקה הגדולה. כבר בתחילת בריחתן מתרחש רצח האנס ההופך אותן לפושעות נמלטות. עד כאן, הכל פועל על פי חוקי הז'אנר. אלא שבמהלך המסע הופכות הנשים יפות ומושכות יותר. במקום שהחול והאבק ישפיע על המראה שלהן, הן הופכות אטרקטיביות מרגע לרגע, שיערן מעוצב היטב ואיפורן עשוי למשעי. כך ככל שמתחזק יופיין, בצורה מאד לא ריאליסטית, הן הופכות מאושרות יותר והאושר הזה הוא שמביא אותן לאחת סצנות המפורסמות של הסרט – סצנת נהג המשאית.
אם נשים לב, תלמה ולואיז מעוצבות כמו בוקרות בקולנוע האמריקאי, הן לוקחות את מקום הקאובוי שעושה סדר במקום שאין בו סדר. הטריטוריה היא ממש לוקיישן של המערב הפרוע, הסוס הוא המכונית ויש להן את כל האביזרים המסמנים את הז'אנר תלמה ולואיז נוקמות בנהג המשאית השמן הפונה אליהן בתנועות שאינן משתמעות לשתי פנים, הן מנצלות את נשיותן כדי לפתות אותו, לגרום לו לעצור בצד ולירות בגלגלי המשאית שלו. הנשים בעולם הן כל כך פגיעות בעולם כה סקסיסטי ואם הן לא יאמצו דפוס התנהגות גברי הן ייעלמו מן העולם. בסרט יש אמירה כואבת- אם לא תהיה אסרטיבי לא תוכל להתקדם. המסע של תלמה ולואיז הו מאין מסע שחרור, ככל שהן מעמיקות במסע זה עושה להן יותר טוב. הן מתחזקות ומחזירות מלחמה כוחנית.
בסוף הסרט הן דוהרות לתהום- המסקנה: אין מקום לנשים משוחררות.
אישה שמעיזה לעשות מעשה- תשלם על כך מחיר. בשנות ה90 היתה אופנת הלבשה גברית, נשים הלכו עם כריות בכתפיים, אימוץ דפוסים גבריים וכך גם בתלמה ולואיז, הן מאמצות דפוסים גבריים ומוותרות על הזהות שלהן. אולי אפשר לומר שאין מקום לנשים כתלמה ולואיז בעולם המתוקן של הוליווד ומי שבחרה בעצמאותה סופה להתרסק, לפחות מבחינה מטפורית.
חמים וטעים- 1959- בימוי: בלי ויילדר
הסיפור הוא על זוג גברים מוזיקאים שבטעות היו נוכחים לחיסול של המאפיה ובשביל להימלט מזירת האירוע הם מתחפשים לנשים ועולים על קרון של להקת נשים שנוסעת למסע הופעות, הם מוצאים את עצמם משתלבים מוזיקלית אבל חברתית הם בבעיה כי בסופו של דבר הם גברים ויש שם סצנות שהחבל נמתח יותר מדי.
השחקנית הראשית היא מרלין מונרו- אחד הסמלים המובהקים של הקולנוע האמריקאי, השוט הראשון שחושף אותה- זה הגוף שלה , ההתחננויות וההליכה המעכסת. האישה מוצגת כגוף סקסי, מתוק אך ללא שכל וכל מהוויה הוא לגבר עשיר. האישה כאן בקומדיה החמודה הזו היא גיבורה שטחית, חסרת רצינות.
בשנות ה-70 בארה"ב שנים של שינויים חברתיים גדולים. אירגוני זכויות האדם של שחרור נשי.
נורמה ריי הינו סרט דרמה אמריקני שיצא בשנת 1979. הסרט מספר את סיפורה של עובדת מפעל מעיירה קטנה בצפון קרוליינה, אשר מקימה איגוד עובדים במפעל הטקסטיל שבו היא עובדת. בסרט מככבים: סאלי פילד בתפקיד הראשי, בו ברידג'ס בתפקיד סוני בעלה של נורמה ריי, רון ליבמן בתפקיד ראובן וורשובסקי נציג האיגוד המקצועי.
נורמה ריי וובסטר (סאלי פילד) הינה עובדת בשכר מינימום במפעל טקסטיל, אשר בו מנוצלים העובדים ומועסקים בתנאים מחפירים. לאחר ששמעה את נאומו של ראובן וורשובסקי (רון ליבמן) מארגן איגוד העובדים מניו יורק, שניסה לשכנע את הפועלים המקומיים להקים איגוד שישפר את תנאי העבודה שלהם, החליטה נורמה להתגייס למאבק ולהקים איגוד עובדים במפעל בו עבדה. החלטה זו גרמה לסכסוך בין נורמה ריי ובעלה סוני (בו ברידג'ס), אשר טוען כי בשל מעורבותה באיגוד היא אינה מקדישה מספיק מזמנה לביתם המשותף.
על אף מחאת הסובבים אותה ואיומי ההנהלה, נורמה ריי מחליטה לעמוד במרכזו של המפעל כשבידה שלט קרטון עליו רשומה המילה "איגוד", אקט מחאתי זה גורר את חבריה למפעל להפסיק את עבודתם ולהחריש את מכונות המפעל, אט אט משתררת דממה בחדר. לבסוף נורמה ריי מצליחה לאגד את עובדי המפעל ולזכות ניצחון מול בעלי המפעל. הסצנה בה נורמה ריי עמדה עם שלט הקרטון לקוחה ישירות מתוך מאבקה של סאטון. במציאות סאטון פוטרה לאחר המעשה המחאתי אף על פי שעובדי המפעל אכן זכו באיגוד אחריו. לימים חזרה סאטון למקום העבודה כפועלת מן המניין.
גט-1992- בימוי: אילת מנחמי
חלק משלושה סיפורים שמרכיבים את "סיפורי תל אביב". הסרט מתכתב עם תלמה ולואיז, הבמאית לוקחת את הסיפור של המסע לשחרור שהן עוברות ומעבירה את תקווה הגיבורה מסע במציאות הישראלית. תקווה נלחמת נגד הממסד בכך שהיא תשתחרר מהעגינות שלה. אף אחד לא מבין אותה, אפילו החברה שלה לא עוזרת לה ומספרת עליה לבוס שלה- "רושקו". נראה את הקטע בתוך מוזיאון השעווה. הדרך היחידה של תקווה היא לשבור את הכללים, מצד אחד מתנגן "עם ישראל חי" ומצד שני הבעל שלה יכול לברוח מהארץ ולחיות. היא פוגעת בטרזן באיבר הגברי שלו, היא עוברת דרך דמויות גבריות, צנחנים, רמבו- מיתוסים גבריים. תקווה מבינה שאם היא לא תשבור את הכללים, היא אבודה. עד אז לא היו נשים שעשו כאלה מעשים, היא עומדת מול הממסד הרבני, מול מדינת ישראל והיא אישה לבד.
אביבה אהובתי-2006- בימוי : שמי זרחין
אביבה, גיבורה שחיה בפריפריה, בטבריה. היא עובדת במטבח של בית מלון, מטופלת באמא שלה, באחותה עם הבעיות שלה, בבעל מובטל ועם מיליון בעיות במשפחה. אין לה כסף לטיפולי שיניים ובתוך כל זה יש לה את עצמה. יש לה את הפינה לעצמה אבל אין לה את הביטחון שמשהו יכיר בה והיא מנסה לגאול את עצמה. בסצנה ששון גבאי הפרופסור מגיע אליה הביתה בהפתעה, היא חשופה, עכשיו היא בלי הגנות, הפרופסור רואה אותה עם כל הצרות שלה. הפרופסור מציע שהסיפורים יהיו שלה אבל עם השם שלו. אביבה מנסה ליצור משהו מעצמה וגם את הטריטוריה הקטנה הזאת הוא רוצה לקחת לה. אביבה מסכימה לזה כדי לממן את טיפולי השיניים שלה ומי שבסופו של דבר שובר את המעגל ומגלה את העניין זאת הבת שלה שמשוחקת ע"י דנה אבגי , היא עושה את המהפכה ומגלה את העניין.
ממש התחברתי למה שכתבת בפתיחה.
השבמחקהמסרים האלה שמחלחלים לנו מגיל ילדות על התפקיד שלנו בתור נשים בעולם ממש מכאיבים ומכעיסים אותי.
יש אפילו הרבה סרטים חדשים שהאישה מוצגת בהם כחסרת זכויות, כמוצר או כדמות מינורית חסרת משמעות. הייתי מצפה שבשנת 2012 דברים יראו אחרת.