ממש לפני פסח, כששולחן עורך הוא מושג שיוצא לו בימים אלה מהארונות שנמצאים למעלה, למעלה.. נוריד אותו עכשיו לקרקע הקולנועית שלנו ונרענן יחד את סוגי העריכה.
ונתחיל בקלאסית, בקטע קלאסי..
קטע מתוך השטן לובשת פרדה- יש שם נאום של הבוסית הגדולה, שימו לב לשוטים, לתנועה של המצלמה, למיקום של הדמויות בפריים, בקיצור שימו לב שזה זורם- שהסצנה מביאה לנו משהו שלם, אמנם יש מגוון של שוטים אבל אנחנו מרגישים כאילו אנחנו נמצאים שם והעריכה באה לספר לי סיפור ולקדם לי את העלילה- בקיצור עריכה קלאסית!
* שימו לב בסצנה המצורפת- האולם מצטלם ב o.t.s של מי שעומד על הבמה ונואם
* שימו לב לתנועה שיש בשוטים בסצנה שצרפתי
* בסצנה המצורפת הנואם על הבמה תמיד יהיה (יחסית) בימין הפריים- (העיניים שלו יסתכלו מימין לשמאל) ואילו הקהל יהיו משמאל הפריים (העיניים יסתכלו משמאל לימין), וזאת לשמור על המיקום שלנו הצופה, שלא נתבלבל, כבר בl.s יש את המיקום הבסיסי הזה.
דוגמא מגניבה לאללה- מהסרט ראן לולה ראן- רוצי לולה רוצי, זה סרט מיוחד, הוא בגרמנית, יש תרגום לאנגלית. הדיבור לא חשוב, אלא הדוגמא לאירוע שקורא במקביל אצל שתי הדמויות. לולה רצה כדי לעזור לחבר שלה להשיג כסף שנעלם לו, אחרת ירצחו אותו..
עריכת מונטאז'/ סינטטית/ סובייטית
הרוסים האמינו כי יסודה של אמנות הקולנוע היא העריכה .
כתוצאה מכך התפתח מבנה קולנועי חדש שכונה מונטאז' .
המונטאז' הוא צביר של שוטים המקבל משמעות חדשה שלא הייתה קימת בכל אחד מהשוטים בנפרד.
איזנשטיין ביקש ליצור התפרצות של משמעות באמצעות חיבור בין שוטים מנוגדים.
הניגודיות התבטאה בתאורה קונטרסטית , בגוון – שחור מול לבן , בצילום שוט מזווית ראיה נמוכה וחיבורו לשוט שצולם מזווית ראיה גבוהה, ובניגודיות של ממדי התמונה . כלומר, חיבור בין שוט שצולם ב- E.C.U לבין שוט שצולם ב-E.L.S . תפיסה זו אמנם עמדה בניגוד למוסכמות הקולנועיות המקובלות באותו הזמן ,אך יישמה את הדיאלקטיקה המרקסיסטית בה איזנשטיין האמין.
כלומר, המונטאז' הוא סינתזה (=חיבור) בין שני שוטים שמהווים תזות מנוגדות. לדוגמא: בסצנת הפתיחה נעשה שימוש בצבעים קונטרסטים – המלחים בלבן הקצינים בשחור, ישנו חיבור בין שוט תקריב על הבשר הרקוב לשוט רחב על הספינה.
אני מצרפת קישור לסרט, שהיה אנסין בבגרות, יש כאן עריכה קלאסית אבל גם עריכת מונטאז' שזה דבר שאנחנו פוגשים בסרטים, כמה סוגי עריכות..
רוצים לבדוק אם צדקתן? הסתכלו למטה.
תשובות
- קלאסית/ אנליטית
- מקבילה/ צולבת
- סינטטיטת/ מונטאז'/ סובייטית
ונתחיל בקלאסית, בקטע קלאסי..
קטע מתוך השטן לובשת פרדה- יש שם נאום של הבוסית הגדולה, שימו לב לשוטים, לתנועה של המצלמה, למיקום של הדמויות בפריים, בקיצור שימו לב שזה זורם- שהסצנה מביאה לנו משהו שלם, אמנם יש מגוון של שוטים אבל אנחנו מרגישים כאילו אנחנו נמצאים שם והעריכה באה לספר לי סיפור ולקדם לי את העלילה- בקיצור עריכה קלאסית!
עריכה אנליטית קלאסית
בשנים הראשונות שלך הקולנוע – סוף שנות התשעים של המאה ה – 19, הסרטים היו קצרים, ובנויים מארועים קצרים המצולמים מרחוק בשוט אחד. משך השוט היה שווה למשך הארוע. עד מהרה התחילו קולנוענים לספר סיפורים – אמנם פשוטים, אבל כאלו שהצריכו יותר משוט אחד.
בראשית המאה העשרים התפתח סגנון עריכה קלאסי - אנליטי המכונה גם "חיתוך לרציפות"
(continuity). זוהי טכניקה המשמשת ברוב סרטי העלילה עד היום. הרעיון מאחורי סגנון זה הינו קצרנות המנסה לשמר את הזרימה של ההתרחשות מבלי להראות אותה בשלמותה.
כך למשל שוט רציף של אישה היוצאת ממקום עבודתה וחוזרת לביתה, יכול להימשך על פני ארבעים וחמש דקות. החיתוך לרציפות דוחס את הפעולה לחמישה שוטים קצרים:
1. כניסה למסדרון וסגירת הדלת במשרדה.
2. יציאה מהבניין שבו נמצא המשרד.
3. כניסה למכונית והתנעתה
4. נסיעה בכביש המהיר
5. פנייה אל כביש הגישה לבית.
על המסך ארבעים וחמש דקות אלו נמשכות אולי 10 שניות, אבל הצופה מקבל את כל פרטי המידע החשובים.
כדי שהפעולה תהיה הגיונית ורציפה, אסור שיהיו קיטועים מבלבלים בסקוונס (= רצף סצנות) הערוך מסוג זה. כל התנועות מבוצעות באותו כיוון על המסך כדי למנוע בלבול מהצופה. אם היא נוסעת מימין לשמאל בשוט אחד ואילו כל התנועות שלה הן משמאל לימין בשוטים האחרים, אנו עלולים לחשוב שהיא חוזרת למשרד.
העריכה הקלאסית - אנליטית שומרת שתשומת הלב של הצופה תתמקד ברצף הדרמטי של הסיפור.
סגנון זה שגובש ע"י גריפית קרוי אנליטי משום שיש בו מעין ניתוח של השלם על ידי פירוק למרכיביו. - תזכרו את זה, יש מצב שישאלו בבגרות- מיהו אבי העריכה הקלאסית..שזה ד.וו. גריפית כמובן!
בד"כ פותחים בשוט ממרחק גדול המראה את כל חלל הסצנה. אחר כך ישנה סדרה של שוטים המראים פרטים שונים בתוך חלל זה, למשל שוט המראה את פני הדמות מצילום מקרוב, שוט המתרקז באובייקט שיש לו חשיבות לעלילה, או חשיבות מבחינה סמלית (תמונה, דגל, סיגריה וכו') ושוט עם שתי דמויות המראה את היחס ביניהן. העריכה האנליטית הקלאסית משתדלת שהצופה לא יבחין בחיתוך בין השוטים.
מושגים ועקרונות כללים של העריכה הקלאסית/ אנליטית:
צילום מכונן – Establishing shot הסצנה נפתחת מצילום ממרחק גדול המציג את מרחב ההתרחשות הדרמטית במלואו. נותן לצופה מידע חיוני על הרקע שבו מתרחשת הדרמה – חדר, רחוב בעיר, מקום בטבע וכו'. בהמשך שיופיעו הצילומים מקרוב של דמויות וחפצים הצופה ידע דרך השוט המכונן כיצד הם ממוקמים זה ביחס לזה, ולאן מופנה מבטה של הדמות הנראית בצילום מקרוב.
* סצנת הנאום בשטן לובשת פרדה , נפתחת בm.s של הגבר הקרח ומיד יש לנו l.s של האולם- השוט המכונן Establishing shot ומיד אחרי עוברים לשוטים קטנים יותר הממקמים אותנו ביחס לl.s
חיתוך מן הפרט אל הכלל – Cut away מעבר מצילום כללי של חלל הסצנה בצילום המכונן לצילומים המתמקדים בפרטים בתוך חלל זה. אחד המעברים הרווחים הוא מעבר לצילום של שתי דמויות בשעת דיאלוג. בסוג צילום זה המצלמה מוצבת מאחורי השחקן האחד ומראה את כתפו וצדודיתו, ואת פניו של השחקן האחר.
* שימו לב בסצנה המצורפת- האולם מצטלם ב o.t.s של מי שעומד על הבמה ונואם
טכניקה זו קרויה - צילום מעבר לכתף Over the shoulder shot ובאמצעותה אנו רואים גם את הדובר (שלרוב מוצג מהחזית) וגם את המאזין מזוית הממחישה את נקודת מבטו. וכך המצלמה עוברת משחקן אחד למשנהו – בכל פעם שאחת הדמויות מדברת רואים את פניה בעומק התמונה ואילו את הדמות המקשיבה רואים מאחור, קרובה יותר למצלמה. טכניקת המעבר מדמות לדמות נקראת Shot reverse- shot.
עקרון שלושים המעלות – במעבר מצילום מרחוק לצילום מקרוב (או להיפך) של אותו אובייקט, נהוג להזיז את המצלמה הצידה ולשנות את מיקומה ביחס אליו בשלושים מעלות לפחות. כך מונעים רושם של קפיצה לא טבעית ובולטת לעין הנוצרת כשמצלמים את אותו אובייקט ממרחקים שונים בלי לשנות את זווית המצלמה ביחס אליו. לדוגמה אם מצלמים דמות מן החזית ממרחק בינוני גדול mls ורוצים לעבור למרחק בינוני קרוב mcu הצילום הקרוב לא יהיה מהחזית אלא מזווית של שלושים מעלות לפחות.
חיתוך בתנועה – בד"כ כל שוט מתחיל ונגמר בתנועה. התנועה מושכת את תשומת הלב של הצופה ומטשטשת את המעבר בין השוטים. לדוגמה רוצים לצלם שלושה שוטים: 1. אדם נכנס לחדר וסוגר את הדלת מאחוריו. 2. מתיישב על הספה. 3. אדם אחר נכנס לחדר.
אם רוצים לטשטש את המעברים אפשר לעשות זאת כך: החיתוך הראשון יהיה באמצע התנועה של סגירת הדלת, השוט השני יתחיל בתנועת ההליכה לעבר הספה, החיתוך שלו יהיה באמצע תנועה נוספת – התיישבות על הספה, הצתת סיגריה וכו', והשוט השלישי יתחיל במהלך הכניסה של הדמות השניה.
* שימו לב לתנועה שיש בשוטים בסצנה שצרפתי
עקרון מאה ושמונים מעלות – כל הצילומים של סצנה מסויימת יתבצעו מצד אחד של ההתרחשות. הבמאי מותח קו דמיוני בין שתי נקודות בחלל הסצנה ומקפיד שהמצלמה לא תחצה את הקו ותצא מתחום מאה ושמונים מעלות. לדוגמה שתי דמויות יושבות ומשוחחות משני צידי שולחן. צילום מן הצד יראה את א מצד ימין ואת ב מצד שמאל. אם נעביר את המצלמה לצד אחר של השולחן נראה את ב מצד ימין ואת א משמאל והצופה יתבלבלו באשר למיקום הדמויות.
* בסצנה המצורפת הנואם על הבמה תמיד יהיה (יחסית) בימין הפריים- (העיניים שלו יסתכלו מימין לשמאל) ואילו הקהל יהיו משמאל הפריים (העיניים יסתכלו משמאל לימין), וזאת לשמור על המיקום שלנו הצופה, שלא נתבלבל, כבר בl.s יש את המיקום הבסיסי הזה.
עריכה מקבילה (צולבת)
העריכה המקבילה Parallel editing או הצולבת Crosscutting שפותחה גם היא ע"י גריפית, (שוב יש מצב שישאלו על כך לבגרות.. תזכרו את גריפית הזכור לטובה שעשה את הולדת אומה ואת אי סובלנות) מבוססת על מעברים חוזרים ונשנים בין השוטים השייכים לסצנות שונות Intercutting. שילוב הסצנות נועד לרמוז שהן מקבילות זו לזו או מאירות זו את זו. לעיתים ההקבלה היא במישור הכרונולוגי, כלומר הארועים המוצגים בסצנות השונות מתרחשים באותו זמן.
דוגמא מגניבה לאללה- מהסרט ראן לולה ראן- רוצי לולה רוצי, זה סרט מיוחד, הוא בגרמנית, יש תרגום לאנגלית. הדיבור לא חשוב, אלא הדוגמא לאירוע שקורא במקביל אצל שתי הדמויות. לולה רצה כדי לעזור לחבר שלה להשיג כסף שנעלם לו, אחרת ירצחו אותו..
בעריכה מקבילה משתמשים גם כדי ליצור אנלוגיות בין דמויות ומצבים. פרנסיס פורד קופולה משתמש בעריכה צולבת בכל אחד מרגעי השיא של סיום סרטי "הסנדק". בחלק הראשון (1972) במהלך טקס ההטבלה בכנסייה שבו משמש מייקל קורליאונה (אל פאצ'ינו) סנדק לבן אחותו, קופולה "חותך" לתמונות ממקומות אחרים, שם מחסלים אנשיו של מייקל את יריביו. סיום הסרט מראה את התבססותו של מייקל כסנדק, הן בתחום המשפחה והן כבוס הגדול של המאפיה. ההקבלה יוצרת פער אירוני בן תפקודו כאיש משפחה ונוצרי מאמין לבין האלימות ושפיכות הדמים המאפיינות את עיסוקיו כראש המאפיה.
צפייה בסצנת ההטבלה והרציחות בסנדק 1- אמנם הסצנה קצת קשה לצפיה, אבל היא ממחישה את הסמליות האירונית של המצב. שימו לב לסאונד הדיאגטי של הכנסיה שהופך לא- דיאגטי כאשר הוא נמצא בסצנות של ההרג.
חיתוך אל מחוץ לסצנה
העריכה הקולנועית מארגנת לא רק את הצילומים בתוך הסצנה האחת, אלא מאפשרת גם לשלב ולצרף צילומים שאינם שייכים לאותה סצנה. שילוב או צירוף זה מכונה Intercutting
והכוונה ליציאה מהסצנה לצילום שתוכנו שייך לזמן אחר ולמקום אחר.
בקולנוע העלילתי סטיות מהסצנה לשם יצירת סמלים ומטפורות נדירות. לעומת זאת נפוץ השילוב של צילומים מזמנים וממקומות אחרים כדי להראות מחשבות והזיות של דמות.
סטיות אלו נקראות פלאש בק Flash – back ואל העתיד Flash – farward. הדבר יכול להתבטא ע"י הבזק קצר או ע"י סצנות שלמות. המונח Flash - הבזק מבטא את יכולתו של הקולנוע להראות זכרונות מהעבר או חלומות והזיות על העתיד במוחשיות רבה כאילו הם מתרחשים בפועל ממש.
(צפייה בקטע פלאש בק מתוך "סוסי ים" - היזכרות הנער בתקופה שאביו היה בבית)
הרוסים האמינו כי יסודה של אמנות הקולנוע היא העריכה .
כתוצאה מכך התפתח מבנה קולנועי חדש שכונה מונטאז' .
המונטאז' הוא צביר של שוטים המקבל משמעות חדשה שלא הייתה קימת בכל אחד מהשוטים בנפרד.
איזנשטיין ביקש ליצור התפרצות של משמעות באמצעות חיבור בין שוטים מנוגדים.
הניגודיות התבטאה בתאורה קונטרסטית , בגוון – שחור מול לבן , בצילום שוט מזווית ראיה נמוכה וחיבורו לשוט שצולם מזווית ראיה גבוהה, ובניגודיות של ממדי התמונה . כלומר, חיבור בין שוט שצולם ב- E.C.U לבין שוט שצולם ב-E.L.S . תפיסה זו אמנם עמדה בניגוד למוסכמות הקולנועיות המקובלות באותו הזמן ,אך יישמה את הדיאלקטיקה המרקסיסטית בה איזנשטיין האמין.
כלומר, המונטאז' הוא סינתזה (=חיבור) בין שני שוטים שמהווים תזות מנוגדות. לדוגמא: בסצנת הפתיחה נעשה שימוש בצבעים קונטרסטים – המלחים בלבן הקצינים בשחור, ישנו חיבור בין שוט תקריב על הבשר הרקוב לשוט רחב על הספינה.
אני מצרפת קישור לסרט, שהיה אנסין בבגרות, יש כאן עריכה קלאסית אבל גם עריכת מונטאז' שזה דבר שאנחנו פוגשים בסרטים, כמה סוגי עריכות..
שימו לב לשאלות המצורפות
http://youtu.be/AA6K0TU2WDk
http://youtu.be/AA6K0TU2WDk
ענו על השאלות.
א. מהו סוג העריכה המאפיין את המעבר בין הסצנה בה מתבונן הגיבור בקרטון מיץ תפוזים,
לסצנת אכילת התפוז בג'ונגל? מהי משמעותה?
ב. מהו סוג העריכה המאפיין את המעבר מהסצנה בה ג'ין מתבוננת בטרזן הכלוא לסצנת
בה נראית על מסך הטלוויזיה אישה מורחת את שפתיה בליפסטיק? מהי משמעותה?
ג. מהו סוג העריכה המאפיין את המעבר מהשוט המראה את הליכתו של הזקן במוסד לבין
תנועתם של הפילים?
רוצים לבדוק אם צדקתן? הסתכלו למטה.
תשובות
א. עריכה סינטטית, קשר עריכה של חשיבה ו/או קשר עריכה אסוציאטיבי, היוצרת ניגודיות בין תרבות לטבע, בין משקה תפוזים מתועש לתפוז שנקטף מהעץ, עסיסי ומלא בריאות.
ב. עריכה סינטטית, קשר עריכה של חשיבה ו/או קשר עריכה אסוציאטיבי, היוצר גם כאן ניגוד בין טבע לתרבות – בין שפתיה הטבעיות של ג'ין לבין המלאכותיות וההפרזה של הטלוויזיה.
ג. עריכה סינטטית, קשר עריכה של חשיבה ו/או קשר עריכה אסוציאטיבי. עריכה מסוג זה יוצרת למעשה מטאפורה שתפקידה היא לתאר את רגשותיו והלך נפשו של הגיבור, במקרה זה תנועת הפילים לכיוון בית-הקברות שלהם. מטאפורה זו נשענת על הידע שהסרט מספק אודות הפילים בסרט התיעודי שהוקרן בטלוויזיה קודם לכן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה